<h1>תשובות מיימוניות — קדושה סימן א'</h1>
<h2>דף סו.</h2>
נראה בעיני ראבי"ה הא דאמרינן גדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי חמודי מחמדא, פי' מחמדא בשעה שתובעין אותה לינשא, ושמא ראתה טיפת דם ולאו אדעתה, הילכך צריכה ז' נקים כחומרא דרבי זירא. אבל קודם תביעה לינשא לא חיישינן לחימוד. ולפי פירוש זה, אם אמרה ברי לי וגם בדקתי עצמי ביום תביעה, לא היתה צריכה ז' נקיים אלא נבעלת לאלתר, דוספרה לה כתיב דסופרת לעצמה (כתובות ע"ב ע"א), וכיון דאומרת ברי לי תהא נאמנת ככל הנשים, אבל בזה החמירו, דסתם נשים לא מחזקין להו ברואות קודם וסתן אבל כשתבעוה לינשא חיישינן בסתמא לחימוד, אבל אומרת ברי לי מהימנא, ובלבד שבדקה ביום תביעה מיד כדין בדיקת כל הנשים בחורים ובסדקים שמא יצא דם מן המקור לפרוזדור, ותו לא בעיא ז' נקיים. וכן הורה ודן הלכה למעשה. ולא עדיף משאם היה לה וסת קבוע היום בג' פעמים דאם בדקה ואמרה טהורה אני נאמנת ולא בעיא ז' נקיים. מיהו טבילה בעיא, שמא ראתה זה שנה או שנתים או כשהיתה בת יום אחד, כמו שנהגו שכל הנשים טובלות בכניסתן לחופה ובזה ראוי להחמיר. וגם בוסת קבוע פסקינן בפרק האשה (ס"ג ע"ב) שאם היתה רגילה לראות בתחלת היום אינה פורשת רק בסוף הלילה הסמוך לו, ה"נ הכא, רק שתבדוק משעת תביעה שאז דרכה לחמד, ולקודם לכן לא חיישינן. שאם נפרש דקודם תביעה מחמדת, אין לך אשה פנויה שכשירה לטהרות אם לא תבדוק וידיה בעיני כל שעה אפילו יש לה וסת, דמסקינן בפ"ק (י"ב ע"א) כל לבעלה לא בעיא בדיקה אבל לטהרות בעיא בדיקה, אלמא דמחמרינן לטהרות ובעיא בדיקה, והכא נמי כל שעה מחמדת. ואין לחלק דהא דמקילינן לבעלה היינו דוקא היכא דנשאת לו כבר, דהא טעמא מאי דלבו נוקפו ופורש ובטל מפריה ורביה, וכ"ש למי שאינו נשוי שחשו טפי לפריה ורביה דידיה, כדאשכחן גבי אבילות. (מו"ק כ"ג ע"א) ותו אמאי נקט תבעוה לינשא, לישמעינן לגבי טהרות בלא תביעה, אלא ש"מ דהתביעה גורמת החימוד, ובברי לי סגי כדפרישית. ועל ידי היה מעשה שנשאלתי עלה ודנתי כמו שכתבתי.
ואף ע"פ שפירש רבינו יהודה בר חנן ביבמות (ל"ז ע"א) דמחמדת ואימור יצאת טיפת דם לפרוזדור, אומר אני דכי היכי דכל ז' נקיים נאמנת בבדיקתה כיון שבודקת בחורין ובסדקים, ה"נ הכא. ושוב מצאתי בדברי ריב"א הא דאמרינן תבעוה לינשא וכו' כגון שקידשה ורוצה מיד לישאנה, דכיון דלא נתקדשה מקודם חמודי מחמדא ליה ואפילו אם היא קטנה, וטעמא משום דלא נתרצית לו כ"א השתא, כעובדא דרבינא דהכא, וכההיא דיבמות (ל"ז ע"ב) דמאן הויא ליומי, שהקידושין והנישואין ביחד, אבל אם קדשה מקודם זמן גדול או קטן ואיחר לאחר הקידושין חדש או אפילו שבעה ימים ותבעה לינשא, כיון דיודעת בו כבר לא מחמדא ומותרת לינשא מיד. משמע בדבריו כדפירישית. עכ"ל ראבי"ה. וכן כתב שמשמע מתוך דברי רשב"ם. ואע"פ שיש להסב לשונו דבעי למימר דאפילו קודם תביעה מחמדא, וא"כ צריכה ז' נקיים מתביעה ואילך שמא חמדה קודם תביעה מחמת תאוות תשמיש, ואפילו לא ידעה עדיין שתבעוה, הילכך צריכה שמשעת תביעה תבדוק ז' נקיים, או שאמרה ברי לי שכבר בדקתי קודם ליל חופה ז' נקיים, ותבעוה לינשא דנקט משום שהוצרכנו לבדיקה משום בעלה. לא נהירא לי, אלא כדפי' נראה לי עיקר, ואף כי דברי ריב"א מוכיחין כן, ועל דא אנא סמיך. ע"כ.
